ואם זה ראש הממשלה?

Image by Free-Photos from Pixabay

הייתי בגיל שבין 6-7 מקפצת בבריכה במים הרדודים. יחד אתי היו אחותי שצעירה ממני בשנה וקצת, ואחי הפעוט בן 2-3. היה כיף. קיפצתי וגם טיפה צללתי לשברירי שנייה מדי פעם, כי לא ידעתי לשחות, אבל גם לא היה צורך.

פתאום אחותי אומרת לי: "ראית, אח שלנו כבר יודע לשחות". זה ממש לא הגיוני אז שאלתי מיד, איפה הוא? היא הצביעה עליו. ראיתיו שוכב על בטנו - צף ופניו שקועים במים. באותו רגע הזדעזעתי וידעתי שהוא טובע.

לא ידעתי מה לעשות ופחדתי שאם אגע בו הוא ימות. עמדתי לידו וצרחתי בכל כוחותי לאימא, שהוא טובע. אימא ישבה על הדשא משוחחת עם חברה שמקשיבה לה. אימא לא שמעה את צעקותי אך החברה שלה הבחינה בי ואמרה לה. אימא רצה במהירות האור, הרימה את אחי על הידיים וטפחה נמרצות על גבו עד שהתחיל לבכות.

ואז אמרה לי את המשפט הבא שנחרת בי: "אם את רואה שהוא טובע למה לא הצלת אותו?".

על המשפט הזה והאירוע כולו ארחיב עוד מעט.

האח הזה, היה לימים, בחיל הים ועד עצם היום הזה הוא אוהב להפליג בסירות/ספינות. הוא יודע לשחות וגם לטבוע... ואוהב את הים (וגם את הבריכה).

כמובן, האירוע נשכח ממני ומדי פעם אולי יכולתי להיזכר, אך שכחתי. כאשר רחצתי את ילדי הקטנים באמבטיה לא עזבתי אותם אפילו לשבריר שנייה. באחת הפעמים שישבתי ליד בתי הרוחצת באמבטיה, צלצל הטלפון. זה אמנם היה טלפון אלחוטי (טרם עידן הסלולר) אך הייתי צריכה לעזוב את בתי וללכת לקחת אותו כדי לענות. לא יכולתי לעזוב אותה, אז אמרתי, טוב, לא נורא, אני לא אענה על הטלפון. בתי הביטה בי ושאלה: "ואם זה ראש הממשלה?" צחקתי ואמרתי לה, שאם הוא ממש צריך אותי דחוף הוא יתקשר שוב.

והנה הוא מתקשר אלי עכשיו לפני הבחירות כי הוא ממש זקוק לי. אז יש לי טיפ קטן לראש הממשלה שלי, שלא משנה מי הוא האדם שייבחר להיות ראש הממשלה, כך או אחרת הוא יהיה ראש הממשלה שלי....

אם את רואה שהוא טובע למה לא הצלת אותו?

אירוע ביוגרפי הוא אירוע שיש בו מפגש עם העולם הרוחני. הוא נרשם בביוגרפיה שלנו ומגלה לנו את החלק הרוחני, גם אם אין התודעה מפותחת דיה כדי להבין. על פי החוקים של מדע הרוחניות, אירוע שכזה הוא בד"כ "פיגוע המוני" כלומר, מהווה אירוע ביוגרפי למספר אנשים רב ככל היותר. זה מאמץ מאוד גדול ליצור "צירוף מקרים" שכזה בשביל לבזבז אותו על אדם אחד. תוכלו לשאול, איך יש בריכה ללא מציל? ואיך אין השגחה של מבוגר על הילדים? ומה פתאום אימא שלי מצפה שאדע מה לעשות?

כל הדברים האלה היו חייבים להתקיים בשביל האירוע הזה. האירוע שלי היה המשפט "אם את רואה שהוא טובע למה לא הצלת אותו?" (או אולי למה לא הרמת אותו?).

המשפט הזה בשבילי, אומר שאם אין לי ידע אני עלולה לגרום למותו של האחר. לא ידעתי מה עושים. רק לאחר שראיתי את תגובתה של אמי למדתי. מאז אני כל הזמן לומדת כי זה מאוד מסוכן לא לדעת. דבר נוסף, לא משנה מהו הגיל שלי, בתור בת בכורה, מוטלת עלי אחריות.

הגילוי הזה - מגלה דרך האירוע משהו שקשור לתוכנית ההתגשמות שלי, שהוחלט עוד בטרם נולדתי. המשפט היה בתת המודע ודחף אותי ללמוד במשך כל חיי - גם עכשיו.

למרות שהאירוע היה מסוכן, היה פה תזמון של שרשרת הצלה שהספיקה להציל אותו: אחותי שהבחינה והפנתה את תשומת לבי, היכולת שלי להבין את המשמעות, הצרחות שלי (שבדרך כלל אני משותקת מאימה ולא יכולה להוציא קול), החברה של אימא שהבחינה בי, ולבסוף אימא שרצה במהירות וידעה מה לעשות.

שימו לב לשרשאות אירועים ול"צירופי מקרים" - שם טמון ידע רוחני רב.