הביקור אצל הנביאה בסרט "מטריקס"

ניאו מגיע לנביאה לקבל את הנבואה, כמו כל שוחר אמת. הוא נכנס ויש המון אנשים וילדים בסלון של הדירה. נראה כמו התור לקופת חולים, עד לפני כמה שנים... יושב שם ילד שמושך את תשומת לבו של ניאו ומלמד אותו לכופף כפיות.
זה מאוד פשוט אם יודעים שהכפית לא קיימת...

ואם זה ראש הממשלה?

Image by Free-Photos from Pixabay

הייתי בגיל שבין 6-7 מקפצת בבריכה במים הרדודים. יחד אתי היו אחותי שצעירה ממני בשנה וקצת, ואחי הפעוט בן 2-3. היה כיף. קיפצתי וגם טיפה צללתי לשברירי שנייה מדי פעם, כי לא ידעתי לשחות, אבל גם לא היה צורך.

פתאום אחותי אומרת לי: "ראית, אח שלנו כבר יודע לשחות". זה ממש לא הגיוני אז שאלתי מיד, איפה הוא? היא הצביעה עליו. ראיתיו שוכב על בטנו - צף ופניו שקועים במים. באותו רגע הזדעזעתי וידעתי שהוא טובע.

לכל גיל הסוד שלו

סוד הגיל (מאתר pixabay) 

אחד הכלים החשובים בייעוץ הביוגרפי הוא סוד הגיל. ישנם גילים מכוננים, כלומר הם מכוננים בי שינוי, כך שאני אחרת ממה שהייתי קודם לכן. לכל גיל מכונן, תפקיד שונה בהתפתחות והוא משותף לכל בני האדם. לפעמים האירוע יכול להיות דרמתי ולפעמים כמעט בלתי מורגש. למשל, אירוע הלידה הוא גיל מכוננן - גיל 0, משום שלפני הלידה הייתי ישות לגמרי שונה, באווירה שונה, חיה במים חמימים ונעימים, בשקט ובשלווה מבלי שיש לי צורך לאכול או לנשום ומעט מאוד חושים, הקולטים מהעולם. לאחר הלידה כל העולם משתנה - החיצוני והפנימי. למרות שהגיל הזה מכונן, אנחנו לא זוכרים אותו ולא נזכרים בו. אנו יכולים לחוות חוויות דומות ולא יודעים שהן חזרה על סיפור הלידה. זהו אירוע מכונן, דרמתי, אך ללא התודעה שלנו.

מדוע כלכך קשה לעשות מדיטציה?

Image by Okan Caliskan from Pixabay

לפני שנים רבות למדתי למדוט במדיטציה טרנסדנטלית (מעתה אכנה אותה ב מ"ט). בכלל, כשהייתי צעירה, זרמתי עם כל ההצעות שחברים יעצו לי. כך קרה שלמדתי איור-וודה שזו רפואה טבעית של תרבות הודו העתיקה ולאחריה הלכתי ללמוד את המדיטציה של המהרישי מש יוגי (מתרבות זו, והוא גם היה הגורו של הביטלס).

בהתחלה תירגלתי באדיקות, אך במשך השנים הפסקתי ותרגלתי מדיטציות אחרות שלמדתי. מדי פעם חזרתי למדוט מ"ט ואז שוב הפסקתי. אורח החיים המודרני והאינטנסיבי לא אפשר לי את פעמיים ה 20 דקות האלה מצד אחד, אך אילו הייתי מתרגלת, היה מתפנה לי יותר זמן והייתה לי יותר שלווה...

להתעורר לתוך חלום

Image by Игорь Левченко from Pixabay

התחלתי לקרוא ספר מרתק על חלומות מודעים Lucid Dreaming ושם ישנן הוראות כיצד לדעת שאני חולמת בזמן החלימה. זהו המפתח לחלומות ערים (חלומות שאני יודעת שהם חלום ואני משתתפת שם בתודעה ערה, כמו בחיי היומיום). אני מביאה כאן את הרשימה בקצרה:
1. יש לי מחשבה מוזרה - זוהי מחשבה שיכולה להופיע רק בחלום או באופן קסום, לשנות את המציאות.
2. רגש מאוד חזק - רגש שאינו מתאים לסיטואציה או מציף.
3. קליטה חושית משתנה בפתאומיות - תחושה של שיתוק בתנועה או בהשמעת קול, עזיבת הגוף, תחושה פיזית בלתי רגילה, או עוררות מינית פתאומית.

מדוע אנחנו נרדמים?

Image by Daniela Dimitrova from Pixabay

מי שסחבה ילד ישן על הידיים, כדי להעביר אותו למיטה שלו, יודעת שהוא הרבה יותר כבד מילד ער. אצל התינוק, הרך הנולד, המשקל די דומה בין מצב העירות למצב השינה, אך מרגע שהתינוק יודע לשבת ואח"כ לעמוד יש הבדל משמעותי שהולך וגדל בין משקלו בזמן העירות למשקלו בזמן השינה - גם אם הוא לא כורך את זרועותיו הזעירות סביב צווארי.

כיצד זה קורה? הרי כוח המשיכה של האדמה נותר קבוע בכול שעות היממה?

רק על עצמי לכתוב ידעתי

Image by Gerd Altmann from Pixabay

חברה שאלה אותי למה אני כותבת רק על עצמי ולא על המיועצים שלי. היא אמרה שאנשים מתעניינים במה שקורה לאחרים בפגישות ובין הפגישות, כדי להזדהות ואז לרצות לבוא אלי לטיפול. ואז הוסיפה: "את לא רוצה שכולם יחשבו שאת אגוצנטרית..."

עוברת דרך קירות

באחד מימי הקיץ החמים טיילתי במרכז תל אביב ורציתי לחצות את שדרות רוטשילד. לפתע אני רואה פלוגת חיילים צועדת בשדרה כמו זחל ענקי. הם צעדו עם הנשק על הכתף בזוגות צפופים, נעים בקצב קבוע על פי פקודת המפקד.

מיהרתי ולא הייתה לי סבלנות לחכות שכל הפלוגה (או מחלקה, אין לי מושג) תעבור ולכן ניסיתי להשתלב בין הזוגות, כמו שאני עוברת בקניון בשעות העומס. אך החיילים לא שינו את קצב צעידתם ולא את המרווח הצר בין השורות. בקושי עברתי מבלי להיתקל בהם בין שני זוגות, חותכת לתוך זוג כדי שלא להידרס.

מיהו אבי"ר?

Image by Gerd Altmann from Pixabay

אבי"ר אלה הם ראשי תיבות של "אדם בעל ייעוד רוחני". מיהו האדם בעל הייעוד הרוחני?
אולי עולות בכם השאלות לגבי מעשיו או מקצועו או מה הוא לומד או מלמד אותו אדם בעל ייעוד רוחני. אם יש לו יעוד רוחני, מה עליו לעשות כדי להגשים אותו? השאלות האלה נובעות מהגישה המטריאליסטית לחיים, בה לכל דבר צריך שיהיה משהו מעולם המנהגים וההרגלים שלנו, אותו ניתן לתפוס בחושים או למדוד אותו בשווי כלכלי.