זהירות, מוות לפניך

ישנו מורה רוחני מודרני בשם אקהארט טול. הוא נראה כמו צב.

ישנו מורה רוחני מודרני בשם אקהארט טול. הוא נראה כמו צב. לא זז. רוב הזמן עוצם עיניו ומדבר בשקט בשקט. אני צופה בו ביו-טיוב ובין מילה למילה ישנו רווח עצום, ואני צריכה לבדוק שוב ושוב האם האינטרנט עובד או שאולי נתקע. באחת הדרשות שנשא בפני קהל תלמידיו דיבר על המוות. אלה עיקרי הדברים שאמר:

הזמן והמוות

הגוף - הצורה שלנו הולכת ומתפרקת ויום אחד תתפרק לגמרי ותאבד את הצורה - קוראים לזה מוות. כל מי שפוחד ומודאג מווירוס הקורונה, אני רוצה להגיד לו שכולנו נגועים בווירוס שנקרא "זמן". והווירוס הזה קטלני ובסופו של דבר כולנו נמות ממנו ואין לו חיסון. כמובן, שאפשר שלא למות מהווירוס אם מתים קודם לכן מסיבה אחרת, כמו תאונה או מנת יתר של סמים או מחלה אחרת.

העולם המוצק שלנו הוא למעשה, אשליה, במיוחד בעולם המערבי המכחיש את המוות. בימי הביניים אנשים הכירו את המוות, הוא היה סביבם כל הזמן, והיה לגמרי בלתי צפוי, משום ששום רופא לא אמר לך כמה זמן נשאר לך לחיות. בציורים של ימי הביניים רואים גולגולת אדם מונחת על השולחן כדי להזכיר להם את המוות, הנותן פרספקטיבה אחרת לחיים.

Wiki - Pier Francesco Cittadini, “Vanitas-Stillleben mit Violine, Notenbuch, Blumenvase und Schädel” 

בימים אלה אנשים שאתם מכירים אולי ימותו לפני זמנם במגפה. זה חשוב לפגוש את המוות - את קיומו ההכרחי. חשוב מבחינה רוחנית להיות מודעים לחיים הקצרים של כול צורות החיים. הפחד הגדול הוא מפני המוות. גם הפחד מאבדן הוא פחד ממוות, פחד ממותו של אדם אהוב אחר, הפחד לאבד את מקום העבודה - גם הוא סוג של מוות קטן. 

צירוף מקרים

ישנם אנשים המאמינים שהמוות הוא סוף כל החיים וכל הקיים. שכל מה שקורה בעולם הוא אקראי והכול עניין של הסתברויות. העולם, ההרמוניה, צורות החיים השונות והמדהימות - הכל מקרי ואין שום חכמה מאחורי האירועים. שייקספיר התיחס לזה במקבת (מערכה חמישית ותמונה חמישית) "החיים הם סיפור שמספר אידיוט, מלאים רעש וצילצולים, ואין בהם שום משמעות". אם אדם לא יחקור את עצמו וילמד את עצמו שיש משמעות בתוכו, אזי יקלוט את המשמעות רק מתוך הסביבה התרבותית. גם בסביבה זו אין שום דבר מלבד מקריות וחוסר משמעות לעולם. ישנם דתיים שמאמינים שיש חיים אחרי המוות, מאמינים שיש משמעות כלשהי לחיי האדם. אבל זו אמונה או יותר נכון, רעיון בראש, שיכול אולי לעזור להם קצת להתמודד עם המוות, אך לא יכול לעזור להם עם הפחד. מרק טווין כתב "אני בכלל לא פוחד מהמוות, לפני שנולדתי כבר הייתי מת במשך מליוני שנים, ולא סבלתי מאיזושהי חוסר נוחות בגלל זה."

מי אני?

אם תחפשו את עצמכם בממלכה הפיזית לא תצליחו למצוא. אם מנתח מוח יפתח את המוח שלכם הוא לא ימצא אתכם - אתם לא שם. גם המחשבות והזיכרון לא נמצאים שם. המדענים החוקרים רק את הממלכה הפיזית לא יודעים מהי מחשבה. הם לא יודעים מה הם הזיכרונות. אני זוכר משהו שמישהו אמר לי לפני 40 שנה. איפה זה נמצא?

המהות של מי שאתה היא בלתי נראית. אם אתה יכול לחוש את עצמך בפנים להתחבר למהות הבלתי נראית שאתה, תזהה את הנשמה שהיא בת אלמוות. לא מוכרחים לכנות את המהות הזו בשם או לתאר אותה. השפה שלנו מבטאת רק עולם פיזי. הנביאים ומורים רוחניים השתמשו בסיפורים ומשלים כדי לתאר מהות רוחנית שהיא בלתי נתפסת בחושים של העולם הפיזי. אם תביט במראה, מה אתה רואה? מיהו? זה לא אתה, זו רק השתקפות. אם תבדוק את כל החומרים ממנו עשוי הגוף שלך, זה לא אתה. אז היכן אתה?

==== עד כאן אקהארט טול ====

Image by bernswaelz from Pixabay

מוות אטי

אימא שלי גוססת. כבר מספר חודשים שהיא גוועת לאיטה. זה התחיל מבעיות במערכת העיכול שאי אפשר כבר לנתח, והיא לא יכולה לאכול. הקיבה נכלאה באמצעיתה בסרעפת והמזון הנכנס לא יכול להמשיך בדרכו הלאה. המוות האיטי שלה הוא מוות מרעב. פצעי לחץ. הגוף מעכל את עצמו ויוצר רעלים. בצקות בכל הגוף, ומים יוצאים מכל האיברים. כנראה שגם במוח ישנה בצקת משום שהיא רוצה לדבר ולא יודעת את המילים, מאתרת ומחפשת מילים. לפעמים בוקעת מילה אחת שחוזרת על עצמה ואנחנו לא יודעים מה היא רוצה לומר. ייתכן וניתן היה לבצע בדיקות בביה"ח אך זה לא התאפשר בגלל הקורונה - בתי החולים לא תפקדו במתכונתם הרגילה.

בתחילה כשרזתה עוד ועוד והצטמקה הייתה יפה יותר. יופי של טוהר. של מלאכים. במבטה יכולתי לראות אדם צנוע מאוד וכשדיברתי אתה על המוות ואיך יהיה בעולם הבא, צחקה. אחת מתופעות הלוואי של המוות האטי היא כאבים חזקים, הולכים וגוברים. היא קיבלה אישפוז ביתי הודות לקורונה וחומרים להפגת הכאבים במינונים הולכים וגוברים. הכאב והרעב היכו בה ללא רחם.

אחת המשימות של תקופתנו היא לרדת לעולם הארצי-החומרי ולהשתקע בו אך לאחר מכן להביא אליו את הרוח - רוח האדם. כאשר יש קושי להביא את הרוח או שלא ננקטים פעולות של רצון לדעת את הרוח, הנשמה לא מצליחה להשתחרר מהגוף. אמי קראה לאבי ובקשה ממנו להביא לה בדחיפות "תכריכים", אולי ביטאה את חוסר היכולת שלה להתנתק מהגוף, כמו נכלאה חיים בתוך קבר. הדרך והמסע שלה אל הרוח מתרחש כיום ברעב וכאב אך גם באהבה שלנו, המלווה אותה, ועוטפת אותה כתכריכים מפני הייסורים.

שלבי התודעה לאחר המוות

רודולף שטיינר מלמד על שלבי התודעה המתרחשים במוות. 

השלב הראשון הוא היפרדות הנשמה וחלקים ארציים עדינים מהגוויה הפיזית. בשלב זה רואה האדם את כל אירועי חייו בתמונות. בזמן הארצי מדובר על משך של עד שלושה ימים, אך בזמן הרוחני - הוא לא קיים. כל האירועים מופיעים בפני האדם עכשיו, והם מפוזרים במרחב כמו יער של עצים. האדם משוטט ביער האירועים ורואה את תמונות חייו ברגע הזה. התמונות האלה מתפזרות לבסוף בכל העולם הרוחני עד הגיעו לשלב השני. בשלב השני נמצא האדם ב"ארץ המראה" שבה הכול הפוך. הוא חווה את אירועי חייו מהסוף להתחלה, וגם מחוצה לו. כלומר הוא חווה את מעשיו כפי שפעלו על העולם - העצמים, הצומח, החי וגם נפש האנשים הקשורים באותו אירוע. תהליך זה אורך כשליש ממשך חייו בזמן הארצי, אך בעולם הרוחני - הזמן הולך לאחור מהמוות עד לאירוע לידתו, אך מכיוון שאין שם חווית "אני" אלא החוויה היא מהצד השני, אין שם זמן. בשלב זה מתנתקת הנשמה מהגופים העדינים יותר של הרגלים ותשוקות. ככל שהייתה הכנה טובה יותר בחיים להתנתקות מההרגלים והתשוקות, כך התהליך הזה שנקרא קמלוקה, קצר יותר. קמה-לוקה - היטהרות הנפש ומתוארת גם כ"צמא צורב", ולמעשה כל מי שהולך בשמש בימים האחרונים כשיש 40 מעלות בצל, יכול לחוות בחושיו את מה שהנשמה חווה בנפש, משום שלאחר המוות אין יותר חושים.

Image by Ana_J from Pixabay

בשלב הבא הנשמה כבר בתודעה רוחנית, התנתקה מכל הארציות של החיים הקודמים, וחווה את העולם על כל ממלכותיו, מן ההיבט הרוחני שלו - המשלים הרוחני של העולם שלנו. במשלים הרוחני הזה אנו פוגשים בלילה מתוך החלומות שלנו, אך לאחר המוות אנו חווים את העולם הזה מתוך תודעה חיה, ולא תודעה חלומית. ישנם שלבים רבים לאחר המוות ושטיינר כתב על כך במקומות רבים (כאן בתמצית).

אני יודעת שאמי עוברת את תהליך ההיטהרות כבר עכשיו, כדי שבעולמות הרוח יינתנו לה יותר כוחות ויכולות לשלב החשוב בין מוות ללידה חדשה, בגלגולים. ולאחר מכן, בוודאי ניפגש שוב.