לפעמים בחלומות נכנסים צרכים או כאבים של הגוף. הם לובשים כל מיני צורות ועלילות, עד שקשה לזהות מה הייתה הבעיה, אלא אם אני מתעוררת ועדיין חשה בכאב.
כך קרה לי בהתחלפות השנה. השלפוחית הייתה מפוצצת והייתי מוכרחה להתפנות, אך לא התעוררתי. החלום היה מאוד ריאליסטי ולכן עוד יותר הקשה על ההתעוררות. כרגיל, בחלומות כאלה, חיפשתי את השירותים. לפעמים היה תור ארוך, לפעמים הם היו בנויים באופן שאי אפשר להשתמש בהם, לפעמים הם היו בחוץ והתביישתי. בכל אופן, הצלחתי להגיע לשירותים די תקינים ולהשתחרר. אך הלחץ המשיך כי בחלום אין באמת שחרור.
באותו חלום שעלילתו לא חשובה הפעם, שאלתי שאלה וקיבלתי ממישהו (שאני לא מכירה) תשובה טובה ומעמיקה. לאחר מכן התעוררתי סופסוף והלכתי לשירותים, ורק לאחר מכן יכולתי לישון בנחת.
למחרת בבוקר לא יכולתי לקום מהמיטה. חבלי השינה עדיין קשרו אותי אליה ונשארתי כך, שוכבת בין עירות לחלום. ואז ראיתי פתאום את התודעה כפי שהיא מתבטאת בשינה ובעירות. מעולם לא הבנתי מה זו תודעה, למרות שאני משתמשת במילה הזו לא מעט. עכשיו כשאני רוצה להסביר במילים את החוייה זה מאוד קשה. בילדותי התחברתי לסיפורי התנ"ך וסיפורי אגדות משום שיכולתי להבין מעבר למילים. השפה המילולית משמשת לי כמו איבר מלאכותי - פרוטזה. אבל בכל זאת אנסה.
במציאות (כך אני מכנה את מצב התודעה כשאנו ערים) אני רואה, שומעת, מריחה, מרגישה באמצעות החושים. במציאות יש לי כל הזמן מחשבות, רובן די חוזרות על עצמן. בחלום, אין לי את החושים האלה, ואין מחשבות. העיניים עצומות, האוזניים לא מתרגמות לי את תנודות האוויר, אלא אם זה בעוצמה מאוד גבוהה כמו רעמים, כך גם האף ומבחינת ההרגשה בגוף אין לי שום תחושה. לכן, יכול לקרות שישנתי עקום ולאחר שקמתי היו לי כאבים בכתף. איפה היו הכאבים בשינה? התחושות הגופניות של הכאבים מתגלות דרך עלילת החלום שיש בה חוסר נוחות. למעשה, חוסר הנוחות מופיע בנפש. היו לי כאבים בשלפוחית השתן הנפוחה אך לא חשתי שום כאב. הדבר היחיד שחשתי הוא חוסר מנוחה של הנפש בחיפוש אחר שירותים. הייתה מצוקה אך היא לא הייתה קשורה לכאב הפיזי. הכאב תורגם כמו גוגל טרנסלייט למיחושים של הנפש - רגשות.
מה שקורה במציאות, מה שאני קולטת בחושים הוא חלק מאוד מצומצם ממה שבאמת מתרחש. יותר מדויק לומר, שהנפש שלי קולטת באמצעות החושים רק חלק פצפון. החלק הקטן הזה מצומצם ע"י המוח. המוח שפועל רק בעירות מצמצם הכול לכדי תמונה או סיפור הגיוני (באנגלית נקרא נרטיב - שהפירוש המילולי זה צמצום לכדי סיפור אחד). הסיפור הזה נותן לי אשליה שאני שולטת במה שקורה סביבי, יש לי תוכניות ואני מגשימה אותן. אני יכולה לקלוט רק מה שהגיוני, ואין לי מושג על מה שבאמת מתרחש סביבי ובתוכי. אני יכולה לדעת מה נמצא בתוכי רק אם יש כאב או תחושה לא נעימה. בעירות הכאבים של הנפש עוברים תרגום הפוך- לכאבים ומיחושים בגוף. לכן, עצב ובדידות יכולים לגרום לי כאבים של רעב ואחפש משהו טעים לאכול כדי להרגיע אותם. והנה, מזון קיבל למשל את הכינוי "מנחם".
אם לא היו לי במציאות כאבים, הפתעות, תאונות וגם ניסים, לא הייתי מודעת לכך שיש משהו מעבר למציאות הצרה והדלה הזו. בכאב, תדהמה, תאונה, אני פתאום מתעוררת כמו מתוך חלום, והסיפור שסיפר לי המוח עד עכשיו, עבר פתאום קפיצה חסרת פשר. ברגע כזה נפתח לי שער לעולם הרוח, להבנה שיש הרבה יותר.
בחלום יש כל הזמן הפתעות ואירועים נורא מוזרים ובלתי מובנים, אך שם לא נדרש היגיון. שם אני נמצאת בעולם הרוח ומרגישה שזה טבעי, כי המוח השטלתן לא מתפקד ולא יכול להפריע. לכן, כשאני מתעוררת ורוצה לרשום את החלום אני כבר כמעט "לא זוכרת" שום דבר. כדי לרשום אני צריכה שיתוף פעולה של המוח והוא כבר מיד מצמצם את החלום.
המשך יבוא... אני הולכת לישון על זה עוד קצת ואולי אמצא מילים יותר טובות כדי להסביר את כל זה.
